אז קיבצנו גלויות, והקמנו מדינה, אבל האם בכך הסתיימה מלאכתנו? טייס הקרב תת-אלוף רם שמואלי, תוהה בדבר הדרך החדשה - למה כל כך קשה לנו להגדיר אותה, ומהם הדברים החשובים באמת כדי ליצור כאן חברה למופת
בעת האחרונה, מאז שחרורי מהצבא, אני מנסה לברר לעצמי בעזרת אנשים רבים ומיוחדים שפגשתי בדרך, מהו האתוס הציוני ל-60 השנים הבאות. או כפי שהיטיב להסביר זאת הסופר דוד גרוסמן: "נראה כי תש כוחו של מה שהזניק את ישראל לדרכה בראשיתה: הרעיון והתעוזה, האמונה בעצמה, במטרות שלה ובערכיה, המשאלה ליצור כאן מקום שלא רק ייתן מקלט ליהודים, אלה יצליח להעביר את הייחוד שבקיום היהודי אל תוך מסגרת מדינית אזרחית מודרנית. כעת, שישים שנה אחרי הקמתה, ישראל חייבת לנסח תכנים שיתדלקו מחדש את הזינוק הזה".
תוך כדי המסע האישי שלי ובמהלך לימודי בקמפוס קבלה, קראתי פעמים רבות בעיתון "האומה". נדהמתי לגלות כמה הרחיק ראות בעל הסולם, הלא הוא המקובל הרב אשלג, בסוגיות החברתיות והלאומיות שעומדות בפנינו. התרשמתי עמוקות מהדברים שכתב אז, בתחילת שנות הארבעים, ומהיותם נכונים ורלוונטיים לימינו אנו, כשכבר קיימת מדינה יהודית בארץ ישראל.
התנועה הציונית היא תנועה מודרנית, פורקת עול הגלות והדת במתכונתה הגלותית ("לשנה הבאה בירושלים הבנויה"), שחרטה על דגלה את תקומת עם ישראל בארצו.
תנועה השואבת את שורשיה מהיסטוריה בת שלושת אלפים ושבע מאות שנים, שבמרכזה ניצבת ארץ ישראל. אולם היא גם מושתתת על תקופה ארוכה ומשמעותית של גלות, עם שלל היצירה האדיר שלה, כמו היכולת לשרוד ולהתקיים כפזורות בכל רחבי תבל. בהסתכלות פשוטה ניתן לומר בגאווה יתרה, שהציונות השיגה את יעדה העיקרי - מדינה לעם היהודי בארץ ישראל, ונשאלת השאלה האם בכך תם תפקידה.
בעיניי, תפקיד הציונות לא תם כלל ועיקר. העם היהודי ניצב כיום בפני אתגרים, שלא לומר איומים, רציניים ביותר. בניגוד לעבר, שבו דרכנו הייתה ברורה - לקבץ פזורות ולהקים מדינה, כיום הנתיב שבו עלינו לצעוד איננו ברור ונהיר לכולם. אחת הסיבות לכך היא שהפכנו לחברת שפע בעולם גלובלי, דבר שיוצר מסך שמסתיר מעינינו את האתגרים והיעדים להמשך.
?הדרך איננה ברורה מכיוון שגם אצלנו, כמו בכל העולם המערבי, האגו הוא השולט ותפיסת "האני במרכז" היא שמכתיבה את סדר היום. גישה זו מנוגדת לחשיבה על יעדי הקהילה והמדינה, כמו: ערבות הדדית, עזרה לזולת ובניית אומה שנמצאת עדיין בתחילת דרכה.
"שתהליך של אומה דומה לגמרי לתהליך של אדם יחיד, ותפקיד כל יחיד באומה שוווה לתפקידם של האברים בגוף היחיד". (אשלג, עיתון האומה).
?הדרך איננה ברורה משום שחסרים לנו עדיין הגנים הטבעיים של עם שהוא ריבון ויש לו מולדת. גנים שאבדו לנו במשך אלפיים שנות גלות, ושאינם נטמעים בנקל.
"והתקווה היחידה היא: לסדר לעצמנו חינוך לאומי באופן יסודי מחדש; לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו; לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפיים שנה, בכל מיני אמצעים המתאימים לדבר - אז נדע שיש לנו יסוד טבעי, בטוח להבנות מחדש ולהמשיך קיומנו בתור אומה מוכשרת לשאת את עצמה ככל אומות העולם". (אשלג, עיתון האומה).
?הדרך איננה ברורה מכיוון שבלהט הריצה קדימה להקים, להגן ולהיאבק על המפעל הציוני, לא העמקנו בסוגיות ליבה כגון מהי זהות יהודית ציונית ישראלית. מהם המשמעות והעומק של הזהות החדשה. האם היא חרדית, דתית, לאומית, חילונית, רוסית, מזרחית, מסורתית ואולי כל אלו יחד. מיהו היהודי הציוני הישראלי החדש?
"צריכים לסדר לעצמנו חינוך מיוחד, בדרך תעמולה רחבה, להכניס בכל אחד מאיתנו רגשי אהבה לאומית, הן בנוגע מפרט לפרט, והן מהפרטים אל הכלל ולחזור ולגלות את האהבה הלאומית שהייתה נטועה בקרבנו מאז היותנו על אדמתנו בתור אומה בין האומות". (אשלג, עיתון האומה).
?הדרך איננה קלה מכיוון שאנו מוקפים עמים אחרים ובעיקר עמי-ערב שרואים בנו נטע זר, קולוניאליסטים מסוג מיוחד, מיעוט כובש שיש לעצור בעדו, ובוודאי לא להשלים עמו. יחד עם זאת, עצוב לחשוב שהאחדות בינינו מתגלה רק כאשר אנו ניצבים בפני איום חיצוני, מכיוון שאחדות מסוג זה היא אחדות מדומה.
"איגוד המתקיים מתוך גורם חיצוני אינו איגוד לאומי כל עיקר. ואנו דומים בזה לגל של אגוזים המאוחדים לגוף אחד מבחוץ, על ידי שק העוטף ומאגד אותם, שמדת האחוד ההוא אינה עושה אותם לגוף מלוכד, וכל תנודה קלה הנעשית על השק מוליד בהם התרוצצות ופירודים זה מזה ובאים על ידה בכל פעם לאיחודים ולצירופים חלקיים מחדש. וכל החסרון הוא, מה שחסר להם הליכוד הטבעי מבפנים". (אשלג, עיתון האומה).
האם תמה דרכה של הציונות? אם לא, מהי דרכה החדשה? מיהו היהודי הציוני החדש? או אם להשתמש במילותיו של חברי, ד"ר איתן שיקלי: מיהו היהודי החדש חדש? יהודי חדש הוא ציוני של פעם. יהודי חדש חדש הוא הציוני החדש, שאנו נדרשים לאפיין אותו כעת.
לדעתי, חייבים לבחון את הדברים בפשטות ובבהירות.
מה שחשוב עבורנו זה להכיר את עברנו, לאהוב את מה שאנו עושים פה ולהתגאות בכך, להיות שלמים עם השונות הרבה שיש בינינו ולפרגן לשונות זאת, ולהמשיך לבקר ולרצות לשפר ולשנות, כדי לבנות חברת מופת במדינה יהודית ודמוקרטית בארץ ישראל.
מי צריך לעשות את כל אלו? ראוי שנגבש קבוצות רבות ככל האפשר של אנשים שחשים בכל רמ"ח אבריהם שבאחריותם להגשים את החזון הזה.
ויפה שעה אחת קודם.
בעת האחרונה, מאז שחרורי מהצבא, אני מנסה לברר לעצמי בעזרת אנשים רבים ומיוחדים שפגשתי בדרך, מהו האתוס הציוני ל-60 השנים הבאות. או כפי שהיטיב להסביר זאת הסופר דוד גרוסמן: "נראה כי תש כוחו של מה שהזניק את ישראל לדרכה בראשיתה: הרעיון והתעוזה, האמונה בעצמה, במטרות שלה ובערכיה, המשאלה ליצור כאן מקום שלא רק ייתן מקלט ליהודים, אלה יצליח להעביר את הייחוד שבקיום היהודי אל תוך מסגרת מדינית אזרחית מודרנית. כעת, שישים שנה אחרי הקמתה, ישראל חייבת לנסח תכנים שיתדלקו מחדש את הזינוק הזה".
תוך כדי המסע האישי שלי ובמהלך לימודי בקמפוס קבלה, קראתי פעמים רבות בעיתון "האומה". נדהמתי לגלות כמה הרחיק ראות בעל הסולם, הלא הוא המקובל הרב אשלג, בסוגיות החברתיות והלאומיות שעומדות בפנינו. התרשמתי עמוקות מהדברים שכתב אז, בתחילת שנות הארבעים, ומהיותם נכונים ורלוונטיים לימינו אנו, כשכבר קיימת מדינה יהודית בארץ ישראל.
התנועה הציונית היא תנועה מודרנית, פורקת עול הגלות והדת במתכונתה הגלותית ("לשנה הבאה בירושלים הבנויה"), שחרטה על דגלה את תקומת עם ישראל בארצו.
תנועה השואבת את שורשיה מהיסטוריה בת שלושת אלפים ושבע מאות שנים, שבמרכזה ניצבת ארץ ישראל. אולם היא גם מושתתת על תקופה ארוכה ומשמעותית של גלות, עם שלל היצירה האדיר שלה, כמו היכולת לשרוד ולהתקיים כפזורות בכל רחבי תבל. בהסתכלות פשוטה ניתן לומר בגאווה יתרה, שהציונות השיגה את יעדה העיקרי - מדינה לעם היהודי בארץ ישראל, ונשאלת השאלה האם בכך תם תפקידה.
בעיניי, תפקיד הציונות לא תם כלל ועיקר. העם היהודי ניצב כיום בפני אתגרים, שלא לומר איומים, רציניים ביותר. בניגוד לעבר, שבו דרכנו הייתה ברורה - לקבץ פזורות ולהקים מדינה, כיום הנתיב שבו עלינו לצעוד איננו ברור ונהיר לכולם. אחת הסיבות לכך היא שהפכנו לחברת שפע בעולם גלובלי, דבר שיוצר מסך שמסתיר מעינינו את האתגרים והיעדים להמשך.
?הדרך איננה ברורה מכיוון שגם אצלנו, כמו בכל העולם המערבי, האגו הוא השולט ותפיסת "האני במרכז" היא שמכתיבה את סדר היום. גישה זו מנוגדת לחשיבה על יעדי הקהילה והמדינה, כמו: ערבות הדדית, עזרה לזולת ובניית אומה שנמצאת עדיין בתחילת דרכה.
"שתהליך של אומה דומה לגמרי לתהליך של אדם יחיד, ותפקיד כל יחיד באומה שוווה לתפקידם של האברים בגוף היחיד". (אשלג, עיתון האומה).
?הדרך איננה ברורה משום שחסרים לנו עדיין הגנים הטבעיים של עם שהוא ריבון ויש לו מולדת. גנים שאבדו לנו במשך אלפיים שנות גלות, ושאינם נטמעים בנקל.
"והתקווה היחידה היא: לסדר לעצמנו חינוך לאומי באופן יסודי מחדש; לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו; לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפיים שנה, בכל מיני אמצעים המתאימים לדבר - אז נדע שיש לנו יסוד טבעי, בטוח להבנות מחדש ולהמשיך קיומנו בתור אומה מוכשרת לשאת את עצמה ככל אומות העולם". (אשלג, עיתון האומה).
?הדרך איננה ברורה מכיוון שבלהט הריצה קדימה להקים, להגן ולהיאבק על המפעל הציוני, לא העמקנו בסוגיות ליבה כגון מהי זהות יהודית ציונית ישראלית. מהם המשמעות והעומק של הזהות החדשה. האם היא חרדית, דתית, לאומית, חילונית, רוסית, מזרחית, מסורתית ואולי כל אלו יחד. מיהו היהודי הציוני הישראלי החדש?
"צריכים לסדר לעצמנו חינוך מיוחד, בדרך תעמולה רחבה, להכניס בכל אחד מאיתנו רגשי אהבה לאומית, הן בנוגע מפרט לפרט, והן מהפרטים אל הכלל ולחזור ולגלות את האהבה הלאומית שהייתה נטועה בקרבנו מאז היותנו על אדמתנו בתור אומה בין האומות". (אשלג, עיתון האומה).
?הדרך איננה קלה מכיוון שאנו מוקפים עמים אחרים ובעיקר עמי-ערב שרואים בנו נטע זר, קולוניאליסטים מסוג מיוחד, מיעוט כובש שיש לעצור בעדו, ובוודאי לא להשלים עמו. יחד עם זאת, עצוב לחשוב שהאחדות בינינו מתגלה רק כאשר אנו ניצבים בפני איום חיצוני, מכיוון שאחדות מסוג זה היא אחדות מדומה.
"איגוד המתקיים מתוך גורם חיצוני אינו איגוד לאומי כל עיקר. ואנו דומים בזה לגל של אגוזים המאוחדים לגוף אחד מבחוץ, על ידי שק העוטף ומאגד אותם, שמדת האחוד ההוא אינה עושה אותם לגוף מלוכד, וכל תנודה קלה הנעשית על השק מוליד בהם התרוצצות ופירודים זה מזה ובאים על ידה בכל פעם לאיחודים ולצירופים חלקיים מחדש. וכל החסרון הוא, מה שחסר להם הליכוד הטבעי מבפנים". (אשלג, עיתון האומה).
האם תמה דרכה של הציונות? אם לא, מהי דרכה החדשה? מיהו היהודי הציוני החדש? או אם להשתמש במילותיו של חברי, ד"ר איתן שיקלי: מיהו היהודי החדש חדש? יהודי חדש הוא ציוני של פעם. יהודי חדש חדש הוא הציוני החדש, שאנו נדרשים לאפיין אותו כעת.
לדעתי, חייבים לבחון את הדברים בפשטות ובבהירות.
מה שחשוב עבורנו זה להכיר את עברנו, לאהוב את מה שאנו עושים פה ולהתגאות בכך, להיות שלמים עם השונות הרבה שיש בינינו ולפרגן לשונות זאת, ולהמשיך לבקר ולרצות לשפר ולשנות, כדי לבנות חברת מופת במדינה יהודית ודמוקרטית בארץ ישראל.
מי צריך לעשות את כל אלו? ראוי שנגבש קבוצות רבות ככל האפשר של אנשים שחשים בכל רמ"ח אבריהם שבאחריותם להגשים את החזון הזה.
ויפה שעה אחת קודם.
קבלה לעם אתר התוכן הגדול והמקיף ביותר בנושא קבלה: שיעורי קבלה און-ליין, למתחילים ולמתקדמים, סרטים, תוכניות וקליפים מערוץ הקבלה"מתחברים לטוב" 66 ב-YES וב-HOT
